נחל תבור

המלצה של תהילה מזרחי, בת שירות במרכז סיור ולימוד "אורות הגליל"

נקודת התחלה וסיום: קיבוץ גזית.
אורך המסלול: 7 קילומטר.
רמת קושי: מתאים למטיבי לכת קל.

עזבו אתכם בולגריה, מי שנוסע רחוק פשוט לא יודע מה הוא מפסיד, ממש פה, מתחת לרגליים. עכשיו חורף. וכשכולם מסתגרים בבית, סוגרים תריסים חלונות דלתות מפעילים חימום ולא מתפקדים עד שמינימום אפשר להוריד מעיל, הטבע כל כך יפה בחוץ, רק מזמין, בואו. בואו לאחד הנחלים הכי יפים וקניוניים בארץ, שעכשיו הוא ירוק ומקסים, החורף עשה בו פלאים והפך את השטח הפתוח ליפייפה. קבלו אותו, נחל תבור.

המסלול מתחיל מקיבוץ גזית, מזרח הגליל התחתון, חניית עפר נוחה לכלי רכב ואוטובוסים. משם מתחילים לרדת בשביל עפר, סימון אדום (בפיצול הראשון שיש לוקחים את הסימונ"ש האדום הימני). אחרי כמה מטרים סטייה קטנה ימינה תוביל אותנו למצפור מקסים ע"ש אלעד ליטוויק הי"ד שצופה על רמות בזלת מצופות בירוק משוגע, ועל הקניון האדיר שמתחתר שם. במצפה יש גם גן משחקים נחמד ושולחנות פיקניק.

עולים חזרה לשביל וממשיכים לרדת לכיוון הנחל שלמטה. אחרי הליכה טיפה ארוכה אבל יפייפיה (והנה בולגריה- פרות רועות בלי מפריע, ירוק בהר ואפור כסוף של שמי חורף), מגיעים למרגלות ההר, וגם שם, בשבילך הישראלי המצוי, יש שולחנות פיקניק לעצירה נחמדה.
בנקודה זו השביל מתפצל לכמה אופציות של מסלולים, אנחנו נבחר לפנות שמאלה לסימון כחול בכיוון שלט "קניון הבזלת". נקרא כך בשל תופעת טבע מגניבה של מחדרי בזלת- לבה שפרצה דרך סדקים בסלע, התקשתה והפכה לבזלת מעיינות. במיוחד בתקופה זו של השנה, ובכלל, המעיין בהמשך שופע מים. מפל יפייפה, בריכה גדולה, עץ דקל ענק עם הגזע הכי שמן בארץ (באמת!), צמחיית נחלים, בעלי חיים שאפשר לראות אם מטיילים בשקט, או עקבות, צמחים ייחודיים לכל עונה ושבוע ועוד הפתעות טבע שכאלו בהמשך הנחל.
הגענו לשלב האחרון והאתגרי- עלייה חזרה לשורת הברושים שבראש ההר: פנייה שמאלה עם הסימון הכחול. מטפסים תוך כדי תצפית מהממת על התבור העגול והיפה, והמון רקפות בדרך. כשמסיימים את העלייה מגיעים למצפור נוסף על שם אורן ליפשיץ הי"ד, ואבן שעליה מתנוסס ציטוט של אורן: "בשביל הנוף הזה אנחנו כאן". מה אמרתי? היה שווה?!

שתי אופציות לחזור לחניית הרכבים: להמשיך עם הסימון הכחול, ואח"כ כשיש פיצולים לקחת כל הזמן שמאלה (הליכה של כ20 דק), או ללכת ישר על הירוק ולהתחבר חזרה למסלול שבו התחלנו (אותו פרק זמן פחות או יותר).
בסופו של יום, חבל לעבור את החורף בלי לנצל את יופיו והדרו, לא ככה? בשביל מה יש לנו ארץ כל כך יפה? ועוד דבר, אין הרגשה מספקת כמו שתי התצפיות, בהתחלה ובסוף, להבין לאן ירדנו ולאיפה הגענו. כמה מספק להגיד- שם הייתי, והינה אני כאן.
"בשביל הנוף הזה אנחנו כאן" (אורן ליפשיץ הי"ד)