נחל שילה

המלצת המסלול של רעות צור, בת שירות במרכז סיור ולימוד שומרון.

משך המסלול: 3 שעות
רמת קושי: משפחתי
נקודת התחלה: צומת שילה (יש מגרש חנייה בפנייה לגבעת הראל).
נקודת סיום: צומת עלי

המסלול מתחיל ברחבת החנייה בצומת שילה שם נפגוש בסימון הירוק. ממש אחרי כמה צעדים נפגוש ספסלי פיקניק בצל העצים – מקום נפלא לארוחת בוקר.
בדקות הראשונות של המסלול נבחין בכרמי הגפנים מצד ימין שלנו. נוכל לעצום לרגע עיניים ולדמיין איך לפני אלפי שנים ירדו לכאן אלפי בנות ישראל ביום ט"ו באב לחולל בכרמים ולמצוא את בחיר ליבן במטרה לאחות את הקרע שנוצר בין השבטים ולהגיע שוב למצב של אחדות ושמחה בעם.

נמשיך במסלול כ2.5 ק"מ נוספים שחלקם עוברים ממש בתוך תוואי הנחל וחלקם עוברים קצת מעליו. מעל הנחל עובר סינגל אופניים עם תוואי קצת יותר קל, אפשר בהחלט ללכת גם עליו- שני המסלולין מגיעים לאותה הנקודה.
מידי פעם אפשר לעצור להתרעננות בספסלי הפיקניק הפזורים לאורך המסלול.

נחל שילה מנקז את עמק שילה וממשיך להתחתר עוד 42 ק"מ עד שהוא חובר לנחל ירקון. למעשה הוא אחד מיובליו המרכזיים של נחל ירקון המוכר לנו מתל אביב.
ממש שם, בקצה הנחל התרחש קרב אבן העזר עם התוצאות הקשות- עם ישראל נס מפני פלישתים, שני בני עלי נהרגו במערכה וארון האלוקים נלקח לשבי.
כמובן שמישהו צריך להודיע על התוצאות לעלי הכהן שיושב במתח בשילה. ואכן, רץ מן המערכה יוצא מאפק לכאן. דרך איפה? כמובן דרך נחל שילה. הוא רץ 42 ק"מ (בעצם הוא רץ המרתון הראשון בהיסטוריה). עלי שומע את הבשורות, נופל ומת. זהו סופו של משכן שילה, אך לא סופם של הסיפורים, הנופים והטיולים בכל המרחב.

נמשיך במסלול עד שנגיע לעין עוז. מעין ששופץ לזכר הראל עז בן נון הי"ד. מי ששיפץ את המקום זה אחיו שגר ביישוב גבעת הראל שנמצא ממש מעלינו ( גם הוא הוקם לזכרו) במקום 2 בריכות אחת מתאימה לילדים ואחת מתאימה למבוגרים, בסביבת המעיין יש שולחנות פיקניק עצי תות, תאנה, לימון, עצי נוי שנותנים צל וברז מים. על צלע ההר בצמוד למעיין נוכל להבחין במערה שבתוכה בוקעת הנביעה המקורית, שם המים נקיים כל ימות השנה.
נמשיך במסלול עם הסימון הכחול על שביל ג'יפים לאורך חצי ק"מ נוסף עד שנגיע לרחבת החנייה של סוף המסלול בצמוד לצומת עלי שם נסיים את המסלול. ניתן להחנות שם את הרכב מראש שימתין לנו בסוף המסלול.

כדי לטייל באזור זה יש לעקוב אחר הנחיות הצבא ולטייל בבטחה לפי הכללים וההנחיות.

קרדיט לתמונה: ברוכי אודסר